איליה ואמיליה קבקוב: מחר נמריא
איליה ואמיליה קבקוב פעלו יחד כזוג אמנים מביתם בלונג-איילנד, ניו-יורק, מ־1989 עד מותו של איליה במאי 2023, בגיל 89. הם ידועים בעיקר בזכות המיצבים הטוטאליים והשאפתניים שלהם — מעין "תפאורות" אוטונומיות, המוצבות בתוך חללי התצוגה המוזיאליים ומורכבות מאלמנטים אדריכליים וציורים. גירויים חזותיים ושמיעתיים מקיפים את המבקרים במיצבים אלה ומעניקים התנסות ישירה ובלתי אמצעית עם מציאות אחרת, השאובה במידה רבה מחיי היומיום בברית-המועצות הפוסט-סטליניסטית.
איליה קבקוב, שנחשב אבי האמנות המושגית הרוסית, נולד ב-1933 בדנייפרופטרובסק בברית-המועצות לשעבר (כיום דניפרו, אוקראינה), וכבר בראשית דרכו עסק בניתוח מצבו החברתי של היחיד במציאות המורכבת של העדר חירות אישית תחת משטר טוטליטרי. העשייה האמנותית בהקשר זה חדורה רוח אוטופית סוחפת, כמקום המשמש מפלט מחיי היומיום.
המיצבים שיצר קבקוב בהמשך הדרך בשיתוף עם אשתו אמיליה (שנולדה אף היא בדנייפרופטרובסק, ב-1945), ממחיזים מעמדים של שררה ודיכוי המשקפים את כשלון האוטופיה הקומוניסטית. שאלות עקרוניות מועלות בהם בנוגע למעמדן של מסורות העבר בחברה מהפכנית ולכוחם של ערכי האמנות להשפיע על חיי היחיד ולשרוד במרוץ אל העתיד. ככמוסות של אלגוריה, שאלות אלה חורגות מתחומי האמנות ומופנות אל האדם באשר הוא.
אמיליה, פסנתרנית במקצועה, היגרה מברית-המועצות ב-1973, התיישבה בניו-יורק ועבדה כאוצרת ויועצת לענייני אמנות. איליה חי בברית-המועצות עד 1987, שנת יציאתו הראשונה למערב בגיל 54, ומאז 1989 יוצר בשיתוף פעולה עם אמיליה (בני הזוג התחתנו ב-1992).
עד ראשית שנות ה-90, אמנים בברית-המועצות חויבו ליצור אך ורק בסגנון הרשמי של ה"ריאליזם הסוציאליסטי", שהונהג עוד בימי שלטונו של סטלין בראשית שנות ה-30. לפרנסתו עבד קבקוב, בשנים 1987-1955, כמאייר ספרי ילדים בסגנון הרשמי. במקביל פעל בחשאי, בעליית הגג שלו במוסקבה, כאמן "לא-רשמי", ועמד במרכז של "קבוצת המושג המוסקבאית" המחתרתית שהתגבשה בראשית שנות ה-70. עבודותיו המוקדמות היו אלבומים המשלבים איור וטקסט, שבמרכזם דמויות בדויות פרי דמיונו. הרעיונות שנוסחו באלבומים אלה שימשו נקודת מוצא למיצבים שיצר בהמשך הדרך עם אמיליה, והמיצב היה למדיום המרכזי של היצירה הקבקובית במערב.
במעבר המדיומלי מאיור וציור למיצב נוצרו סביבות אימרסיביות, האופפות את הצופה ומאפשרות שקיעה מוחלטת בחוויה ומעבר מנטלי למציאות מדומיינת. נקודת ההתייחסות המיידית של מיצבים מושגיים אלה היא אמנם האוטופיה הסובייטית ושברונה, אך בה-בעת הם נוגעים בנושאים אנושיים אוניברסליים. בכלים של הומור ואירוניה ובתנועה בין בנאליה לפאתוס ובין שִגרה לחלום, הסיטואציות התיאטרליות המבוימות בהם מעוררות תגובה אנושית עמוקה.
—
* המדריך הקולי זמין בשפה הרוסית בלבד.
—