משל החמ"ל / התצפיתניות של גזרת עזה: מיצב וידאו מאת טליה לביא

לביא מפנה את המבט אל נשים צעירות במערכת הצבאית, המשובצות לתפקיד זוטר לכאורה בחמ"לים הממוקמים לאורך גבולות הארץ, שם הן נדרשות לשבת מול מסך במשך שעות ארוכות, לצפות בנעשה מעבר לגדר הגבול ("יש לך עיניים? את בחורה? – התקבלת!", אומרת אחת מהן), אך בפועל נושאות על כתפיהן אחריות עצומה. מן העדויות עולה תמונה של הווי מיוחד, גאווה וסולידריות, לצד תסכול והתמודדות עם סוגיות קשות, הכרעות הרות גורל ודילמות מוסריות. קשרי החברות בין התצפיתניות, הנוצרים דרך שיחות נפש ללא קשר עין בזמן המשמרות, הופכים לחלק משמעותי בחייהן, כמו גם מערכות היחסים עם שרשרת הפיקוד מעליהן ובאופן מפתיע גם עם מושאי התצפית שלהן.

לביא משתמשת באמצעים מצומצמים – המצלמה מתמקדת בפניה של כל דוברת, על רקע שחור. היא נמנעת משימוש בחומרים ויזואליים נוספים ומאפשרת למי שאולי היו שקופות להיראות ולהישמע. מיצב הווידאו מורכב משני ערוצים: במסך הראשי מופיעות הדוברות בזו אחר זו, בסדר כרונולוגי לפי תקופת השירות הצבאי שלהן; הערוץ השני מוקרן בירכתי חלל הגלריה וערוך באופן המדמה החלפת משמרת או שרשרת מסירה של עדות, בזמן ובמרחב.

משך המיצב שעה; כל הקרנה מתחילה 15 דקות לאחר שעה עגולה (10:15 וכך הלאה)