רונן שהרבני: קשרים

בעבודתו החדשה למוזיאון תל אביב לאמנות, שהרבני הולך צעד קדימה ומערב את הצופה באופן אינטגרטיבי בתוך היצירה. הוא יוצר בין הצופה ליצירה מערכת יחסים הנעה במנעד שבין דיגיטלי למוחשי. היצירה מזמינה את הצופה להפעיל את הגוף, ובאמצעות המכשיר הנייד "לזרוק" חוטים על המסך. החוטים משתלבים ומסתבכים זה בזה, נקשרים לכיסאות הניצבים על שולחן, ובעזרתם ניתן להוריד את הכיסאות לרצפה ולייצב אותם. הכיסא, מוטיב חוזר בתולדות האמנות, מופיע רבות ביצירותיו של שהרבני, ומייצג בהן את מקומו של האדם בתרבות ואת נוכחותו בחברה. כאשר הכיסא אינו מאפשר ישיבה, הוא מרמז על היעדרות האדם (ואפילו על הדרתו) ועל השתלטות הטכנולוגיה על הסביבה.

אל מערכת היחסים הנרקמת בין הצופה ובין המסך נכנסים חמישה רובוטים הבוחנים את הנעשה, עוזרים לייצב את הכיסאות, אך בסופו של דבר משתלטים על המסך ומסיתים את תשומת הלב. הרובוטים, המופעלים על ידי AI, "גונבים את ההצגה" – הם יוצרים עם הצופה מערכת יחסים מקבילה, ממשיכים את מהלך הפעולה מול המסך, אך לבסוף מנתקים את הקשר שנרקם בין כל הצדדים.

העבודה בוחנת את הקשרים בין האדם למכונה בעידן הדיגיטלי, את האופן שבו מעורבוּת הטכנולוגיה בעולמנו מעצבת יחסים אלו פעם אחר פעם — לא רק כיחסי שימוש ותועלת, אלא כמערכת מורכבת של תלות, יצירה ותחרות על הקשב שלנו.

—

פרויקט מסך כניסה הנו פרויקט שנתי המורכב מארבעה אמנים, שיציגו זה לאחר זה. כל אחד מהם יציג מסלול שונה של חקירה דיגיטלית גנרטיבית (אמנות המחדשת את עצמה ללא שליטת האמן) על מסך רחב הממדים של הכניסה לבניין פול והרטה עמיר.