רונן זן: הולך אל תוך

לפני כמה שנים התפרסם בעיתון ראיון עם אם שאיבדה את בנה בטרם עת. בראיון היא סיפרה שבמהלך שנת האבל הראשונה סירבה להתבונן בתצלומיו של בנה, ואף אספה את כל תמונותיו והניחה אותן הרחק במגירה. היא הסבירה שביקשה לזכור אותו כפי שחוותה אותו בחייו – חי ונוכח – ולשמר את דמותו בזיכרון המבוסס על חווייתה האישית ולא על תצלומים.

המתח בין הזיכרון הטהור לבין זיכרון שמונחל באמצעות צילום ניצב בלב התערוכה. בעבודותיו החדשות, האמן רונן זן (נ. 1990) חוזר לאזור מגוריו בצפון הארץ. זן, יליד שפרעם ובן העדה הדרוזית, משוטט בשדות ירוקים אחרי הגשם ומהלך בסמוך לגבול ישראל-סוריה. מרחבי גבול הצפון, שעברו טלטלות גיאופוליטיות רבות במהלך המאה ה-20 ושממשיכים להשתנות ולהתערער גם כיום, משמשים מצע לעבודותיו. מאז קום המדינה משפחתו של זן חצויה משני עברי הגבול, וזו המציאות שעיצבה את עולמו.

זן רותם את אמצעי הצילום והווידיאו כדי לבחון את אמינותו של הזיכרון ואת האפשרות לחזור אל זיכרונות רחוקים. לשם כך, הוא משתמש בטכניקת מסך ירוק (Green Screen) ליצירת אפקטים מיוחדים – טכניקה שאולה מעולם הקולנוע והטלוויזיה המאפשרת להטמיע דמות שצולמה באולפן על רקע מסך ירוק בסביבה שונה – ושותל את עצמו בתצלומים ישנים. אך זן אינו עוצר כאן, ומוסיף ממד נוסף להבניית הזיכרון: הוא פוסע לתוך התצלומים ומחייה אותם בתנועת רגליו. בדומה לתחושה שמתעוררת בגוף בעת חזרה למקום מוכר – כשהרגליים כמו מובילות את עצמן – הוא יוצר חיבור עמוק לתוואי השטח הנוסך בו ביטחון לשוטט ללא ידיעה או הכוונה.

עבודותיו של זן פורמות את עליונותו של התיעוד הצילומי ומציעות חלופה פואטית ואישית לביקור במרחבי זמן ומקום מרוחקים.