דילוג לתוכן העמוד ←

אוסף האמנות הישראלית של המוזיאון הוא אחד האוספים הגדולים והמעודכנים ביותר של האמנות הישראלית לדורותיה, והיקפו ההיסטורי משרטט תמונה רחבה שלה. בה בעת, הוא כולל איסוף עומק של עבודות מאת אמנים נבחרים, המאיר תנועות אמנותיות מכוננות ודמויות מרכזיות ומשפיעות בשדה האמנות המקומי.

האוסף כולל ייצוג נכבד לאמנות שנות ה־20 של המאה ה־20, שנות המעבר המרכז האמנותי מירושלים לתל אביב, בסמוך לפתיחת המוזיאון. בולטים בו ציורים של ראובן רובין, נחום גוטמן, אריה לובין, ציונה תג'ר, משה קסטל, פנחס ליטבינובסקי, ישראל פלדי ואחרים. השפעת האמנים היהודים של אסכולת פריז האקספרסיוניסטית על האמנות הישראלית ניכרת בעבודות משנות ה־30, ובאלה משנות ה־40 מיוצגת גם השפעת האידיאולוגיה הכנענית. קבוצת "אופקים חדשים", שנוסדה ב־1948 והובילה את אמנות ישראל בשנות ה־50 אל ההפשטה הנופית, מיוצגת באוסף על ידי יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, יחיאל קריזה, יצחק דנציגר, יחיאל שמי, אבשלום עוקשי ואחרים. לצדם יש ייצוג גם לזרמים שפעלו במקביל להם, הזוכים להכרה גוברת והולכת בשנים האחרונות, כגון הריאליזם הסוציאליסטי, ולעיסוקם בנושאים כשואת יהדות אירופה או אירועי תש"ח והנכבה. אלה מיוצגים, בין השאר, בציוריהם הפיגורטיביים של אהרון אבני, משה תמיר, רות שלוס, אליהו גת, נפתלי בזם וגרשון קניספל, אך גם בעבודות של אמני "אופקים חדשים", כמו מרסל ינקו, יוחנן סימון ואהרון כהנא. מרדכי ארדון מייצג את המופשט הסימבולי והמיסטי, על תכניו היהודיים־הקבליים.

בין אמני שנות ה־60 בולטים בעיקר גברים: אריה ארוך, משה קופפרמן, אורי ריזמן, מיכאל גרוס, רפי לביא, משה גרשוני, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן ואחרים. מיעוט האמניות המובילות, דוגמת אביבה אורי ולאה ניקל, בולט לעין — וקורא למפנה. ואכן, החל בשנות ה־70 משתנה מפת האמנות, והעיסוק הפוליטי במגוון נושאים, בהם פוליטיקת זהויות, כמו גם עיסוק תיאורטי במדיום האמנותי, מקבלים ייצוג בולט. מתקופה זו ואילך, תופסות אמניות – בהן מיכל נאמן, דגנית ברסט, תמר גטר, נורית דוד, פמלה לוי, ג'ניפר בר־לב, יהודית לוין, מיכל רובנר ויהודית סספורטס — מקום מרכזי בשדה המקומי, לצד אמנים כנחום טבת, צבי גולדשטיין, יהושע נוישטיין, פנחס כהן גן, דוד ריב, גבריאל קלזמר, עאסם אבו־שקרה, לארי אברמסון, ציבי גבע ואחרים. על אף היטשטשות התיחום המדיומלי בשנים אלה, ציור ופיסול ממשיכים להיות מדיומים מרכזים גם בשנות האלפיים, והם מקבלים ייצוג באוסף בעבודותיהם של אבנר בן־גל, חן שיש, גיל מרקו שני, זמיר שץ, מיכאל חלאק, עלמה יצחקי, אלי פטל, ראובן ישראל, יעל אפרתי ואחרים. לצידם, תופסים הווידיאו והמיצב מקום מרכזי באוסף, בעבודותיהם של אמנים כגון גיא בן־נר, תמיר צדוק, רותי סלע, אוהד מרומי, מיכל הלפמן, סיגלית לנדאו, יעל ברתנא, מיקה רוטנברג, נירה פרג, יאן טיכי, מאיה ז"ק, גיל יפמן, בן הגרי, תמר הרפז, נבט יצחק ואחרים.

אוסף האמנות הישראלית משקף, בזמן אמת, את ההתרחשויות בשדה האמנות המקומי. בתוך כך, הוא משרטט תמונה של רוח התקופה לאורך כמאה שנים. בניית האוסף לאורך השנים משקפת ומזינה את החתירה המתמדת של המוזיאון להצגת אמנות ישראלית ולהפקת קטלוגים מחקריים ותיעודיים על אודותיה.

נחום גוטמן, מנוחת הצהריים, 1926
שמן על בד, 107.5×93.5 ס"מ

רכישה
© עיזבון האמן

ראובן רובין, משפחת האמן, 1926
שמן על בד, 129×163 ס"מ

מתנת ממשלת ישראל
© עיזבון האמן

יוחנן סימון, שבת בקיבוץ, 1947
שמן על בד, 55×65 ס"מ

מתנת האמן
© עיזבון האמן

יוסף זריצקי, יחיעם (הווי בקיבוץ), 1951
שמן על יוטה מודבקת על בד, 228×208 ס"מ

רכישה בתרומת יוסף ורבקה מאירהוף, בולטימור, מרילנד, ארצות־הברית, 1975
© עיזבון האמן

אריה ארוך, רחוב אגריפס, 1964
עיפרון שמנוני וחריטה על לוח עץ, שלט רחוב, 53.5×116 ס"מ

מתנת וולטר ומאריאנה גריסמן, לונדון, למוזיאון ישראל, ירושלים ולמוזיאון תל אביב לאמנות
© עיזבון האמן

משה קופפרמן, ללא כותרת, 1966
שמן על בד, 164×131 ס"מ

רכישה בתרומת קרן רקנאטי לרכישת אמנות ישראלית, 1993
© אוסף קופפרמן

רפי לביא, ללא כותרת, 2002
אקריליק ועיפרון על עץ לבוד, 122.3×125 ס"מ

רכישה בתרומת קרן עוזי צוקר לרכישת אמנות ישראלית עכשווית באמצעות ידידי
מוזיאון תל אביב לאמנות בארה"ב
© עיזבון האמן

אביבה אורי, רקוויאם לציפור, 1976
גיר צבעוני על נייר, 81×70 ס"מ

מתנת האמנית
© עיזבון האמן

תמר גטר, חצר תל חי והעיר האידיאלית, 1977
צבע־לוח וגיר על ויניל ובד, 140×122 ס"מ

© תמר גטר

מיכה אולמן, חצות, מן הסדרה "מְכלים", 1988
ברזל וחול חמרה, 232×240×253 ס"מ

מתנת רבקה סקר ועוזי צוקר למוזיאון ישראל, ירושלים ולמוזיאון תל אביב לאמנות, לזכר דב גוטסמן
© מיכה אולמן

נורית דוד, חלב או יין (במרעה), 1995
שמן על בד, 150×190 ס"מ

רכישה בתרומת קרן רקנאטי לרכישת אמנות ישראלית, 1996
© נורית דוד

דגנית ברסט, M II, , 1992
אקריליק על בד, 175×175 ס"מ

רכישה בתרומת הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ 1992
© דגנית ברסט

מיכל נאמן, ה' צבעים (בלבן), 1998
שמן ונייר דבק על בד, 170×200 ס"מ

מתנת האמנית
© מיכל נאמן

אבשלום, תא מס' 6, 1991
עץ, קרטון, צבע לבן, ניאון ופרספקס, 360×125 ס"מ

רכישה בתרומת שולה ויהודה פרוהר, תל אביב, וז'קלין קלוגמן, פריז
© עיזבון האמן

שרון יערי, גבעת אירוס, 1999
הדפסת צבע, 158×127 ס"מ

רכישה בתרומת קרן ז'אק וגניה אוחנה
© שרון יערי

סיגלית לנדאו, אמבולנס / יקירי, יקירי, פנטזיה כחולת עיניים / אסלה, 1999
ברונזה צבועה, שטיח צמר צבוע, נייר מודפס על שלט קרטון מקופל, מידות משתנות

רכישה על ידי ידידי מוזיאון תל אביב לאמנות בארה"ב בתרומת קרן רבקה סקר ועוזי צוקר לאמנות ישראלית עכשווית, בהשאלה למוזיאון תל אביב לאמנות
© סיגלית לנדאו
צילום: יגאל פרדו

גיא בן־נר, Treehouse Kit, 2005
עץ, מזרן, שטיח סינתטי ותקליטור DVD, גובה 290 ס"מ, 10 דקות

רכישה בתרומת קרן רבקה סקר ועוזי צוקר לרכישת אמנות ישראלית עכשווית באמצעות ידידי מוזיאון תל אביב לאמנות בארה"ב, בהשאלה למוזיאון תל אביב לאמנות
© גיא בן־נר

יעל ברתנא, ואירופה תוכה בתדהמה,
11–2007
וידיאו (טרילוגיה): 1. מארי קושמארי (חלום בלהות), 2007, סופר־16 מומר לדי־וי־די, 11 דקות; 2. חומה ומגדל, 2009, אר־אי־די מומר לבלו־ריי, 15 דקות; 3. התנקשות, 2011, אר־אי־די מומר לבלו־ריי, 35 דקות

רכישה משותפת ע"י מוזיאון סולומון ר’ גוגנהיים, ניו יורק, באדיבות קרן הרכישה "הידידים הבריטים של המוזיאונים לאמנות בישראל"
© יעל ברתנא

מיכל הלפמן, כאשר רודנים זועמים, 2013
פלטות MDF, תמונה ממוסגרת, עמודי תווים ממתכת, כרכוב עץ, שרפרפי אם־די־אף, מדרגות עץ, עפיפונים (עץ ונייר), חומה (עץ, גבס ואם־די־אף), פפיונים (זנבות עפיפונים), דפי תווים ושני רישומים

רכישה בתרומת קבוצת הרכישה “בוחרים אמנות”
© מיכל הלפמן

נבט יצחק, הקונצרט, 2013
מיצב וידיאו, מסגרות עץ מצופות זהב, שולחן, שטיחים, 12:37 דקות

רכישה בתרומת קבוצת הרכישה “בוחרים אמנות”
© נבט יצחק

אוסף האמנות הישראלית של המוזיאון הוא אחד האוספים הגדולים והמעודכנים ביותר של האמנות הישראלית לדורותיה, והיקפו ההיסטורי משרטט תמונה רחבה שלה. בה בעת, הוא כולל איסוף עומק של עבודות מאת אמנים נבחרים, המאיר תנועות אמנותיות מכוננות ודמויות מרכזיות ומשפיעות בשדה האמנות המקומי.

האוסף כולל ייצוג נכבד לאמנות שנות ה־20 של המאה ה־20, שנות המעבר המרכז האמנותי מירושלים לתל אביב, בסמוך לפתיחת המוזיאון. בולטים בו ציורים של ראובן רובין, נחום גוטמן, אריה לובין, ציונה תג'ר, משה קסטל, פנחס ליטבינובסקי, ישראל פלדי ואחרים. השפעת האמנים היהודים של אסכולת פריז האקספרסיוניסטית על האמנות הישראלית ניכרת בעבודות משנות ה־30, ובאלה משנות ה־40 מיוצגת גם השפעת האידיאולוגיה הכנענית. קבוצת "אופקים חדשים", שנוסדה ב־1948 והובילה את אמנות ישראל בשנות ה־50 אל ההפשטה הנופית, מיוצגת באוסף על ידי יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, יחיאל קריזה, יצחק דנציגר, יחיאל שמי, אבשלום עוקשי ואחרים. לצדם יש ייצוג גם לזרמים שפעלו במקביל להם, הזוכים להכרה גוברת והולכת בשנים האחרונות, כגון הריאליזם הסוציאליסטי, ולעיסוקם בנושאים כשואת יהדות אירופה או אירועי תש"ח והנכבה. אלה מיוצגים, בין השאר, בציוריהם הפיגורטיביים של אהרון אבני, משה תמיר, רות שלוס, אליהו גת, נפתלי בזם וגרשון קניספל, אך גם בעבודות של אמני "אופקים חדשים", כמו מרסל ינקו, יוחנן סימון ואהרון כהנא. מרדכי ארדון מייצג את המופשט הסימבולי והמיסטי, על תכניו היהודיים־הקבליים.

בין אמני שנות ה־60 בולטים בעיקר גברים: אריה ארוך, משה קופפרמן, אורי ריזמן, מיכאל גרוס, רפי לביא, משה גרשוני, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן ואחרים. מיעוט האמניות המובילות, דוגמת אביבה אורי ולאה ניקל, בולט לעין — וקורא למפנה. ואכן, החל בשנות ה־70 משתנה מפת האמנות, והעיסוק הפוליטי במגוון נושאים, בהם פוליטיקת זהויות, כמו גם עיסוק תיאורטי במדיום האמנותי, מקבלים ייצוג בולט. מתקופה זו ואילך, תופסות אמניות – בהן מיכל נאמן, דגנית ברסט, תמר גטר, נורית דוד, פמלה לוי, ג'ניפר בר־לב, יהודית לוין, מיכל רובנר ויהודית סספורטס — מקום מרכזי בשדה המקומי, לצד אמנים כנחום טבת, צבי גולדשטיין, יהושע נוישטיין, פנחס כהן גן, דוד ריב, גבריאל קלזמר, עאסם אבו־שקרה, לארי אברמסון, ציבי גבע ואחרים. על אף היטשטשות התיחום המדיומלי בשנים אלה, ציור ופיסול ממשיכים להיות מדיומים מרכזים גם בשנות האלפיים, והם מקבלים ייצוג באוסף בעבודותיהם של אבנר בן־גל, חן שיש, גיל מרקו שני, זמיר שץ, מיכאל חלאק, עלמה יצחקי, אלי פטל, ראובן ישראל, יעל אפרתי ואחרים. לצידם, תופסים הווידיאו והמיצב מקום מרכזי באוסף, בעבודותיהם של אמנים כגון גיא בן־נר, תמיר צדוק, רותי סלע, אוהד מרומי, מיכל הלפמן, סיגלית לנדאו, יעל ברתנא, מיקה רוטנברג, נירה פרג, יאן טיכי, מאיה ז"ק, גיל יפמן, בן הגרי, תמר הרפז, נבט יצחק ואחרים.

אוסף האמנות הישראלית משקף, בזמן אמת, את ההתרחשויות בשדה האמנות המקומי. בתוך כך, הוא משרטט תמונה של רוח התקופה לאורך כמאה שנים. בניית האוסף לאורך השנים משקפת ומזינה את החתירה המתמדת של המוזיאון להצגת אמנות ישראלית ולהפקת קטלוגים מחקריים ותיעודיים על אודותיה.

עוד באוסף