אלכס ליבק: קופסה שחורה

תערוכה רטרוספקטיבית זו, ראשונה בהיקפה ובסוגה, מבקשת לבסס את מקומו של ליבק כצלם אמן בין כותלי המוזיאון, והיא נפרסת כמסע בזמן. ראשיתה בשהותו בדרום אמריקה ובלימודי הצילום בלונדון והמגורים באנגליה; המשכה בפרשת קו 300, בקריירה עיתונאית במציאות של סכסוך אלים ולבסוף, באמנות הצילום ברחוב, שעד היום היא חלק משגרת יומו. עוצמת התצלומים מצויה בתצלום הבודד וגם בערכם המצטבר, שכן ככל שחולף הזמן הם נעשים מובהקים ורלוונטיים משהיו. הצבתם יחד ברגע הנוכחי היא בבחינת קופסה שחורה המציעה כרוניקה של מקום; מבט אל העבר, ששולח את אותותיו אל העתיד.

הסופרת והוגת הדעות האמריקאית סוזן סונטאג במאמרה המכונן ״להתבונן בסבלם של אחרים“ (2003) הצביעה על הקושי האתי הגלום בצפייה בדימויי סבלוקראה לבחון מחדש את תפקידו של הצילום בהבניית האנושיות והמוסר. עבודתו של ליבק מביאה את השאלה הזאת לפתחנו; בעודו מישיר מבט למציאות מסוכסכת הוא מתעקש להציע מבט חומל ומסרב להניח לצופה לשקוע באדישות.

התצלומים בתערוכה נבחרו מבין עשרות אלפי התצלומים בארכיונו של ליבק. מרביתם הדפסות כסף אנלוגיות שהדפיס בחדר חושך, ולצידם תצלומים בשחור־לבן ובצבע שהודפסו במיוחד לתערוכה זו. בשנה האחרונה הצטרפו לאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות 50 מעבודותיו של ליבק, שנרכשו בנדיבות קבוצת הרכישה ״בוחרים אמנות“.