אילנה דותן: חיי מדף

אילנה דותן (נ' 1967, ירושלים) מציגה רישומי גרפיט ופחם מעוררי השתאות – בקומפוזיציות פשוטות, בריאליזם כמו־צילומי ותוך שליטה טכנית מושלמת. היא מוסרת מרקם, חומריות ושקיפויות של חומרי חיים זולים ברישומים המאזכרים את מסורת הטבע הדומם של גדולי האמנים מן המאה ה־17. אך בשונה מהם ומתוך מודעות למסורת הסוגה, היא ממירה בתיאור וירטואוזי את מרכיביה הקלאסיים – כלים יקרים, פירות, זר פרחים, חפיסת קלפים ושעון חול, בחומרים סינתטיים שבעולם העכשווי משמשים לאריזתם – מכלי אוכל מרוקנים לאחר שימוש, כמו מגשי קלקר, בקבוקי שתייה חד־פעמיים, רדיד אלומיניום מקומט, עטיפות "פצפצים" וניילון נצמד. הצילום הוא נקודת המוצא לרישומיה: דותן מצלמת את האובייקטים בסמרטפון, מעבדת במחשב, מגדילה את הדימוי, לעיתים עד לכדי הפשטה כמעט.

רישומיה של דותן מצטברים יחד למסה חזותית על אודות פסולת של חומרי אריזה, שימור ושינוע. בשוליותם (הם לעולם שחקנים משניים בהצגה) הם סמל לתרבות של צריכה מהירה, ושימוש מוסח דעת – השתמש וזרוק. הם אולי שקופים ופריכים, אך אינם מתכלים. בזיקה לתמות אקולוגיות, תרבותיות ואמנותיות, חומרים אלו בהיותם בעת ובעונה אחת חד־פעמיים ועמידים במיוחד, מייצגים פרדוקס – אלו חומרים בלתי מתכלים שאחראים לכליית כדור הארץ ומעמידים את חיינו בסכנה. ברישומיה, דותן מעניקה לחפצים ממד אנושי – כריות מילוי כריאות מלאות אוויר, לוע שקית אשפה כגרון פעור, כפפת לטקס בודדת כיד מלטפת – הם לעולם קשורים לאישי, לגופני. גם כש"המשתמש" איננו, הוא תמיד נוכח.